שני תלמידי חוץ בקיבוץ, פרי עטו של אותו הסופר

התייחסות ל 'אבא' מאת עמוס עוז

הסיפור אבא מאת עמוס עוז פורסם לראשונה במוסף ספרים וספרות של הארץ, ואח"כ אוסף הסיפורים הקצרים : 'בין חברים', מתאר, כמו שאר הסיפורים בספר, תמונות ואירועים מחיי הקיבוץ הדמיוני 'יקהת'. במרכז הסיפור נער מזרחי משה ישר,  שהועבר לקיבוץ כילד חוץ אחרי שאיימו נפטרה, אביו חלה בדמנציה (אולי אלצהיימר), ודודו במחלה אחרת. הסיפור עוקב אחרי הנער במשך יממה בה הנער נוסע לבית חולים רחוק לבקר את אביו, החולה (שכמעט איננו מזהה אותו). המספר, מספר עד, הוא חלק מקבוצת הנערים בקיבוץ, "באחת היינו אוכלים צהריים בחדר האוכל של המוסד החינוכי והולכים ללבוש בגדי עבודה, ומשתיים עד ארבע בכל יום התפזרנו לעבודתנו בענפי המשק השונים ..." הוא כותב, למשל... כשלאורך כל הסיפור מתקיימת אנלוגיה ניגודית בין ילדי הקיבוץ, הפתוחים, הבטוחים, החופשיים, הדעתניים, המאושרים, ה"ביחד" ובין הנער עליו מספר הסיפור. אך למרות שהמספר הוא "חלק בהם בתחילת הסיפור, הוא הופך להיות  גם 'מספר כל יודע' בהמשכו, המתאר את התלבטויותיו הקשות של הנער עדין וטוב הנפש, את חלומותיו (להיות כמותם), את תובנותיו (שמעולם לא יהיה כמותם), ואת מעשיו גם שהוא הרחק מהקיבוץ. המספר כותב באמפטיה עצומה על אותו נער חוץ שכל כך רוצה, אך אינו יכול להיות "אחד מהחברה".  מהסיפור משתמעת גם ביקורת נוקבת על אטימותם של המבוגרים המטפלים בנער, ומקשים עליו, במקום לעודד אותו, כאשר הוא מעוניין לבקר את אביו החולה והבודד. התשוקה של המבוגרים "לחנך מחדש" את הנער המבטיח, לעשות אותו "אחד מהם" עוקרת מהם את אנושיותם.... "הנסיעות האלה אל הקרובים שלך מרחיקות אותך מאתנו. הלא אתה כבר כמעט אחד מאתנו".  אומר המחנך הכול יכול והכריזמטי למשה, ואחר כך הוא "מכה על חטא" עם אחת הקיבוצניקיות : "כן. הרשיתי לו לנסוע לביקור משפחתי מהיום אחרי שעות העבודה עד מחר לפני תחילת הלימודים. אף על פי שאני לא שלם עם הנסיעה הזאת" הוא אומר, וזו מזכירה "צריך לעודד אותו להתנתק מהם. הם שם מושכים אותו אחורנית".

מעניין מאוד לקרוא קריאה חוזרת את הסיפור במקביל לקטעים המתייחסים ברומן האוטוביוגרפי  "סיפור על אהבה וחושך" של עוז לתקופת התאקלמותו של עמוס הצעיר בקיבוץ כנער חוץ. אמנם עמוס הצעיר הגיעה לקיבוץ כ"אשכנזי", על דעת עצמו (ולא על ידי פקידת הסעד), ולאחר מאבק באביו, אך הוא הגיע מבית רביזיוניסטי, ושראה בקיבוץ "אם כל חטא".  גם הוא (כמו משה ישר בסיפור) הגיע לשם אחרי מותו הטרגי (התאבדותה) של איימו, וגם הוא בחר לעבור את שבעת מדורי ההשפלה שהיו נחלתם של ילדי החוץ הזרים, מכיוון שהקיבוץ היווה אלטרנטיבה שבסופה הבטחה "להפוך להיות אחד מהם". בין עמוס של 'סיפור על אהבה וחושך, ובין משה ישר קווי דמיון רבים, הן באיפונם (נערים עדינים, תאווי דעת, ובולעי ספרים, מאופקים, אך ישרים וחרוצים, החושקים בסתר, אך נמנעים ממגע עם בנות הקיבוץ היפות) ובעיקר בקונפליקט המלווה את קליטתם בקיבוץ. הרצון, הכמיהה ממש, אך גם הפחד להפך להיות "אחד מהם" , לצד ההבנה המוקדמת שהמטרה הזו לא תושג, ולעד יישארו שני ילדי החוץ הללו זרים.

הכתיבה של עמוס עוז בסיפור על "אהבה וחושך היא מאופקת יותר. כשהסופר כותב את סיפורו האישי הוא נמנע מלהביע ביקורת על אנשים חיים, ועל הקיבוץ שבתוכו חיי שנים רבות. אך הדמיון הרב בין שני הנערים, מאפשר גם, ובין היתר למלא את אותו איפוק, ולהשלים ולהקיש מהאחד לשני.