משימה לשיעור 3- ענת שדה עמית
סימונים לתמונה המבוססת על השיר "שירה בציבור-אגי משעול"
אי שם באחד מקיבוצי מולדתנו הישנה
והטובה,
מכינה לאה
רשימת שירים לערב שירה בציבור:
1.
החליל (הוא פשוט ועדין, וקולו
כמו קול של הלב... ),
2.
דבש ניגר (כמי נהר,
כמי נהר, הלום נשאר...),
3.
שיריך מפכים (להם הלא לשיר זה כמו
להיות ירדן).
עצירה. (בהונגרית.)
אבל את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.
4.
ים השיבולים שמסביב
(על גליו לשוט יצא הרוח..),
מה הקשר שלי לכאן?. (בהונגרית.)
פרשנות
בשירה "שירה בציבור" מצליחה אגי
משעול לייצג במבנה מתומצת את המתח הדק שנוצר בניסיון להיטמע בנחשול הצבריות בעזרת
הסמל: השירה בציבור.
ניכר
כי השאלה המרכזית בשיר נעה סביב זיהוי השייכות ומקומה של הדוברת השירית.
אף
שהדוברת שולטת בשפה ובמנהגים המקומיים – ישנו חוסר שקט ועדיין התנגדות לנדרש
לאימוץ הזהות.
בשיר ארמזים לפזמונים פופולריים בתרבות השירה בציבור
הצבריות, ואלו מופיעים בבית הראשון.
השיר נפתח בשורה "עורק הרגש החלילי"
והצירוף של שלוש מילים אלו מכוון אותנו אל פנימיותה (החמצן שמוביל העורק עוד יגיע
לנימי נימי הנפש).
סביב השימוש במונח "עורק" עולות
מחשבות על הובלת חמצן אל הלב. העורק הוא המאפשר את פעימותיו. והשירה בציבור היא
מעוררת ומפעימת לב. השירה בציבור והאזכורים לשירים המופיעים בבית הראשון
מתפקדים כסמל הצבריות, הממשות של הקיום
בזהות הישראלית - השירה בציבור. אלו מפיכים בה, מפעפעים בה, חיים בה עד לתהומות.
ושם במקומות העמוקים (התהומות) נכנסת הונגרית. ואבותיה הקדומים, המכנים את הדוברת השירית
בכינויי חיבה בהונגרית, חושפים גם את הקשר בין דמות הדוברת השירית למשוררת
עצמה. עוד הם מתפלאים בשפת אבותיה הישנה
ושואלים אותה: מה הקשר שלך לכל הישראליות \הצבריות הזו, ונראה כי קולם נטמע בתוכה,
מתערבב עם קולה ומבליט כי מקום הזיהוי שלה את עצמה עוד לא יציב. אבותיה מתפלאים
עליה ברוך – ואותה רכות עומדת כנגד החיספוס הישראלי המוכר. כיצד מתאפשרת פנייה רכה
בשפתו של אטילה ההוני האכזר? יתכן שצירוף זה חושף רובד נוסף של חיבור מנוגד
בפנימיותה ובמקורותיה של הדוברת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה