הסיפור "האשה שילדה תאומים ועשתה בושות " שנכתב ע"י אורלי קסטל בלום מציג בעקיפין את השבר שנעוץ בחברה הישראלית בפרט ובחברה המערבית בכלל .
הסיפור מציג זוג הורים שחיים בישראל, בעיר נס ציונה וחובקים תאומים .השמחה גדולה עד לרגע שבו הם צריכים לקבל החלטה הרת גורל והיא שמות הבנים . האם הטריה רנחושה לקרוא לבניה נבוכדנצר וחמורבי ואילו האב רוצה בשמות איתי ודניאל - שמות עכשוויים ישראלים תנ"כיים.. הקוראים לא מקבלים איזשהו הסבר לבחירתה של האם אך תגובתו הקשה של האב ושל האנשים והמשפחה מתוארים בפרוטרוט ובאריכות "הבעל הסתכל עליה במבט משתאה ", "והבעל לא ידע איפה לקבור את עצמו" ...והאשה שירדה עם הנבוכדנצר והחמורבי הבריחה את האמהות והמטפלות " וכיוב' .
אנשים מסתייגים בלשון המעטה מכל מה שאינו מוכר וחורג ממה שמקובל על פי תפיסתם . האשה שהחליטה לקרוא לתאומים על שמם של מלכי בבל "נבוכדנצר וחמורבי " זוכה לתגובות קשות עד כדי כך שאנשים חדלו לבקרם ו-"שנים וחצי אנשים " הגיעו לטקס הברית ..
נשאלת אפוא השאלה - אם היו קוראים לילדים צ'ארלס וג'ורג' , האם גם אז היו תגובותיהם של האנשים קשות כל כך ?
כפי הנראה שלא ..יתכן שאנשים היו מרימים גבה ותמהים על הבחירה אך הדבר לא היה מביא לנידוי חברתי כפי שתואר בסיפור .
נראה כי הבחירה בשמות של מלכים קדומים מבבל העתיקה מרתיעה בגלל ההקשר התרבותי וגם בשל העובדה שמדובר במלכים שנויים במחלוקת .
הסיפור כמובן מפגיש באופן אירוני את אמרת חז"ל הידועה "טוב שם טוב משמן טוב " וכמובן עוד אמונות יהודיות שקושרות בין שמו של אדם גורלו ומזלו .
כותרת הסיפור חושפת אף היא את הסטראוטיפ החברתי "האישה שילדה תאומים ועשתה בושות " - ישנה ציפייה ברורה לשמות "סטנדרטים " "נורמליים " ולא פרובוקטיביים .
לעניות דעתי הסיפור מתמקד בדמותו של אבי הילדים שמאבד את עשתונותיו ומתמקד ב"מה יגידו" ודווקא האם היא הדמות המשנית "המוזרה" שמעוררת וגורמת לטריגר .
הסיפור מסתיים כצפוי - בהפי אנד כאשר האישה נכנעת לבסוף ומוותרת על רצונותיה או אולי גחמותיה ויש שיגידו שהיא עשתה זאת כדי להשתעשע ו"להוציא אותו מדעתו " - שזה עוד סטראוטיפ נשי מוכר בנרטיב הספרותי והתרבותי .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה